ערמונית מוגדלת – מטפלים וממשיכים ליהנות מהחיים

גברים רבים הסובלים מתסמינים שונים הקשורים להגדלה שפירה של הערמונית (פרוסטטה), לא טורחים לפנות לרופא המשפחה או לאורולוג, לצורך בירור המקור לתסמינים ופשוט משלימים עם הירידה באיכות החיים שלהם. למרבה הצער, ישנם גורמים רבים לכך, כשבין היתר חשוב להזכיר את הבושה ואת הפחד מפני הממצאים. בניגוד לנשים, שמורגלות בביקורים אצל רופא הנשים מגיל צעיר, גברים לא מעטים לא ביקרו מעולם בקליניקה של האורולוג וחשוב לתת על כך את הדעת.

מעבר לזה, בקרב הציבור הרחב רווחת התפישה השגויה לפיה בעיות השתנה הן גזירת גורל שיש להשלים עם קיומה בלית ברירה וכי מדובר בסך הכול באחד ממאפייני הזקנה. זה המקום להעמיד את כל הדוגלים בגישה הזו על טעותם – נכון להיום ישנו מגוון רחב של שיטות טיפול שיכולות לסייע רבות לסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית ולהעניק להם איכות חיים גבוהה.

מה שחשוב להבין זה שמדובר בתופעה טבעית לחלוטין ושלבושה אין שום מקום בכל מה שקשור לנושאים בריאותיים. בנוסף, יש לציין שבחלק קטן מהמקרים, המקור של בעיות ההשתנה אינו בהגדלה שפירה של הערמונית, אלא בגידול ממאיר. לפיכך ישנה חשיבות עליונה לגשת לאבחון רפואי סמוך ככול האפשר למועד הופעת בעיות ההשתנה, המיועד לא רק לתכנון הטיפול, אלא גם לשלילת האפשרות שהנבדק סובל מסרטן.

מה הם התסמינים של הגדלה שפירה של הערמונית?

הגדלה שפירה של הערמונית או BPH (Benign prostatic hyperplasia), יכולה בחלק מהמקרים להישאר א-תסמינית כשישנם גברים עם ערמונית מוגדלת, שלא סובלים מסימפטומים כלל. לעומת זאת ישנם גברים עם ערמונית לא גדולה במיוחד, הסובלים מתסמינים חמורים. חומרת התסמינים ואופיים מושפעים לפיכך לא רק מגודל הערמונית, אלא גם מצורתה של הבלוטה ומהמיקום המדויק שלה, ביחס לאזורים השונים במערכת השתן.

התסמינים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: תסמינים המופיעים בשלב האגירה, תסמינים המופיעים בשלב ההתרוקנות וכאלו המופיעים לאחר סיום ההשתנה (תסמינים אחרי ריקון). הפרעות השתנה בשלב האגירה באות לידי ביטוי לרוב בקושי לדחות את ההשתנה עד כדי בריחת שתן (תחושת דחיפות), תדירות השתנה גבוהה מהרגיל והשתנה לילית (קימה מהמיטה מספר פעמים בלילה לצורך התרוקנות).

הפרעות השתנה בשלב ההתרוקנות באות לידי ביטוי בעיקר בתחושה של התרוקנות לא מספקת לאחר ההשתנה, צורך לגייס את שרירי הבטן לצורך השתנה, זרם שתן לא רציף ואיטי והיסוס בהתחלת ההשתנה. טפטוף לאחר סיום ההשתנה הוא התסמין המרכזי המופיע לאחר ההתרוקנות. כל אחד ואחד מהתסמינים שהוזכרו לעיל, גורם לירידה ניכרת באיכות החיים ועם אף לא אחד מהם צריך להשלים.

כיצד מתבצע האבחון?

כפי שציינו, על מנת שניתן יהיה לטפל בבעיה ולהמשיך ליהנות מהחיים, יש בראש ובראשונה לפנות לאבחון רפואי. מטרת תהליך האבחון היא לבצע אבחנה מבדלת בין הגדלה שפירה של הערמונית לבין בעיות ומחלות אחרות שיכולות להוביל לתסמינים מהם סובל המטופל וכן לזהות גורמי סיכון מסוימים להחמרת התסמינים הקיימים. תהליך האבחון כולל בדרך כלל שלושה מרכיבים להלן:

• היסטוריה רפואית – חשוב בעיקר להתמקד בתסמינים השונים הקשורים למערכת השתן התחתונה, לברר אילו תרופות נוטל הנבדק, ליטול אנמנזה רפואית מלאה ואנמנזה משפחתית מלאה הקשורה לבלוטת הערמונית ומובן שיש גם לברר לגבי ניתוחים שייתכן שקשורים לתסמינים. בנוסף, הנבדק לרוב יתבקש למלא שאלון רפואי קצר, על מנת שהרופא יוכל להעריך את מידת החומרה של התסמינים. השאלון יסייע לרופא לעקוב אחרי מצבו של המטופל לאורך הזמן ולבחון את יעילות הטיפול. כיום השאלון המקובל והנפוץ ביותר נקרא IPSS. שאלון זה כולל סך הכול שמונה שאלות פשוטות הנוגעות לחוזק זרם השתן, תדירות ההשתנה ועוד. במקרים מסוימים יתבקש הנבדק למלא יומן השתנה שבו יצטרך לרשום את נפח ההשתנה ואת מועד ההשתנה במשך יממה אחת לכל הפחות.
  •בדיקה גופנית – הבדיקה תתמקד בעיקר בבדיקה הרקטלית, שמטרתה להעריך את מרקם ואת גודל בלוטת הערמונית.
  • בדיקות שתן ובדיקות דם – הבדיקה המומלצת עבור מטופלים הסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית היא בדיקת דם הנקראת PSA ואם ישנו חשד לזיהום בדרכי השתן, ימליץ הרופא על ביצוע של תרבית שתן. בדיקה נוספת שלרוב נכנסת לתמונה בשלב הראשוני של האבחון היא אולטרסאונד של דרכי השתן, הכוללת את שלפוחית השתן, דרכי השתן העליונות, הערכת גודל הערמונית ושארית שתן. כמו כן ייתכן שתבוצע בדיקת שתן כללית, בדיקת זרימת שתן, בדיקת Creatinine ועוד, בהתאם לצורך ולשיקול דעתו של האורולוג.
  
  

שינוי אורח חיים ומעקב

מטרת העל של הטיפול בפרוסטטה היא למנוע את החמרת התסמינים ולשפר את איכות החיים של הסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית. אי לכך, אם מדובר למשל על מטופל שסובל מתסמינים קלים מאוד (ציון בשאלון IPSS נמוך מ-7) או שאיכות החיים שלו לא נפגעה משמעותית, ייתכן שלא יידרש טיפול נוסף מלבד מעקב רפואי רציף. כמו כן מטופלים כאלה לרוב יונחו לבצע מספר שינויים באורח החיים ותו לא, כמו הפחתה בצריכת קפאין, הימנעות משתייה החל משעתיים לפני הכניסה למיטה, טיפול בעצירות, הימנעות מהתאפקות ממושכת ועוד.

הטיפול התרופתי

אם יתברר שיש לטפל תרופתית, יהיה על הרופא להחליט מה הוא הטיפול המתאים ביותר למטופל באופן אישי. זאת כיוון שהטיפול התרופתי משתנה בין השאר  בהתאם לאופי התסמינים וחומרתם. חוסמי רצפטורים α-1 אדרנרגיים למשל, משמשים כתרופת קו ראשון עבור גברים עם הפרעות בינוניות עד קשות ולרוב מובילים לשיפור תוך ימים ספורים מהתחלת הטיפול. יחד עם זאת, תרופות אלו לא משפיעות על הקצב שבו הבלוטה גדלה ולפיכך הן לא יעילות לטווח הארוך.

תרופות ממשפחת חוסמי 5 אלפא רדוקטז, מובילות לא רק לשיפור התסמינים, אלא גם גורמות לשינוי המהלך הטבעי של BPH והלכה למעשה מקטינות את גודל הבלוטה, אך רק לאחר חצי שנה עד שנה מודגמת היעילות הקלינית שלהן. כאשר הרופא בוחר את התרופות המתאימות למטופל, עליו לקחת בחשבון הרבה מאוד נתונים. כך לדוגמה אנטי מוסקרינים יכולים לשפר את התסמינים במידה רבה מאוד, אבל מומלץ שלא לרשום אנטי מוסקרינים למטופלים עם שארית שתן של יותר מ-250 סמ"ק.

כמו כן אין לרשום תרופות ממשפחת PDE5I, למטופלים הנוטלים ניטראטים, לסובלים מאי ספיקת לב, כליות או כבד חמורה, לחולים שלקו בהתקף לב שלושה חודשים לפני התחלת הטיפול או אירוע מוחי עד חצי שנה לפני התחלת הטיפול ועוד. במקרים מסוימים יתכן שיוחלט על התחלה של טיפול תרופתי משולב, שכן ישנם שילובים שהינם בעלי אפקט סינרגטי כמו שילוב של מעכבי אלפא 5 רדוקטז עם חוסמי רצפטורים 1- α אדרנרגיים למשל.

הפתרון הכירורגי

הפתרון המידי להפרעות שמקורן בהגדלה שפירה של הערמונית ולחסימה במוצא השלפוחית, הוא הניתוח, כשבחירת הטכניקה הכירורגית מושפעת מגודלה של הבלוטה, מההעדפה של המנתח וניסיונו, מההעדפה של המטופל ומגורמי הסיכון השונים. בדרך כלל האפשרות של ניתוח תעלה במקרים של כישלון הטיפול התרופתי, דימומים חוזרים בשתן, זיהומים חוזרים בדרכי השתן התחתונות ומובן שבמקרה של עצירת שתן, המחייבת התערבות מידית. עוד יש לציין בהקשר זה, כי ישנם מטופלים הבוחרים לעבור ניתוח עוד לפני שהתנסו בטיפולים האחרים, גם אם אין לכך התוויה יחסית או מוחלטת.

מעקב לאחר הטיפול בפרוסטטה

ישנה חשיבות עליונה לעקוב אחרי מצבו הבריאותי של המטופל על מנת שניתן יהיה לזהות שינויים לאורך הזמן, לבחון את התגובה לטיפול ולהעריך את יעילותו. כלי המעקב נקבע בהתאם לאופי הטיפול, חומרת ואופי התסמינים, התגובה לטיפול ועוד. כך לדוגמה, אם הומלץ על שינוי באורח החיים בלבד, יוזמן המטופל לביצוע הערכה חוזרת לאחר חצי שנה. אם יתברר בביקורת שמצבו נותר ללא שינוי, תדירות הביקורים תרד לאחת לשנה בלבד.

לעומת זאת אם המטופל עבר ניתוח, עליו לפנות למנתח תוך ארבעה עד שישה שבועות לכל היותר. במקרה הזה אם אין תופעות לוואי וקצב ההחלמה שלו משביע רצון, הרי שלרוב לא יהיה צורך בהמשך מעקב. מועד ההערכה במקרה של טיפול תרופתי משתנה בהתאם לסוג התרופות שנרשמו למטופל ובחלק מהמקרים, יכלול המעקב גם ביצוע בדיקות תקופתיות, בדגש על בדיקת PSA.

השורה התחתונה

הגדלה שפירה של הערמונית היא בעיה נפוצה מאוד וטבעית לחלוטין, ששכיחותה עולה והולכת עם ההתקדמות בגילאים. למעשה אם אתם גרים במסגרת של דיור מוגן או בית אבות, רוב הסיכויים שלא תוכלו למצוא שכן אחד שלא סובל ממנה בדרגת חומרה כזו או אחרת. חשוב ביותר שלא להתייחס להפרעות ההשתנה השונות ככורח המציאות ותחת זאת להתגבר על הדעות הקדומות ועל הבושה ולפנות לאבחון רפואי. שימו לב – במקרים רבים ניתן יהיה ליהנות מהקלה משמעותית ביותר בחומרת התסמינים ומשיפור ניכר באיכות החיים תוך ימים ספורים בלבד של טיפול תרופתי.